[עברית לאחר האנגלית]

Abba,

I know that you would surely want someone from the immediate family to say some things. So I decided to try and be like you- to take inspiration from your strength and to be strong like you too. Though I know that if I am unable – if it be too hard for me- you will understand.

You know it is an honor for me to speak of you. I’ll try and speak like you: short, to the point, and from the heart. I know that you always said that if a horrible moment like this arrives, you would like people to speak of you not as Rabbi David Forman, but rather as David, the family-man. The Abba, the Sabba, the brother, the son- David, the good and dear friend to all – and it is clear to me why you wanted this. Underneath the wrapping of all the amazing things that you did in your life, you were first and foremost a man of your family. It never mattered where you were, you always made it clear to all, even at work, that your family was above all – the first priority. I hope that among the words that I express here I will be able to reflect in some small way the admiration that you deserve in this area.

I will also begin by saying that I know that no words in the world can describe what you were for me, what you were for all of us in the family. How much we love, respect, and cherish you. I have always known that I have a perfect father. I knew deep inside that there was no chance in the world to find a better father than you. How close you were with each one of us! What an amazing and open relationship you had with each of one of your daughters individually! What an expressive manner you had with each of us, how you always expressed your feelings towards us, so that we never had a moment of doubt about how much you loved us!

I know that the only reason that I can somehow talk now is because of that same ability for emotional expression that you and Imma passed on to us.

Abba, There was not a single moment in my life when I needed you and I turned to you and that you couldn’t find time for me. I never in my entire life felt that there was anything more important to you than me and the family. I knew that always – not matter what happened- if I were to get in a jam or need help, you always – always- would be there to help me. Today, as a mother myself, I know that that sense of security is the most important thing a child could possibly receive. And for that, Abba, I thank you so much.

This special relationship that you had with your daughters came to expression in the different things that you did with us. You made sure to spend quality time with all of us together. Family vacations were for you the “holy of holies”. But you also made sure to spend separate quality time with each of us. The trip to Disneyland, lunches at coffeehouses or hummus-stands on the spur of the moment, unexpected visits at my house on Friday mornings because you just happened to be in the neighborhood – these are just some of the thousands of things coming to my mind at the moment.

Your generosity and desire to give to us were always at the head of your priorities. Even when you were in the hospital -and God only knows how much you were suffering- you never stopped talking about how when you would get better you would help us: to finance an elevator in our building, to help Orly and me do laser-eye surgery… and in Dallas you insisted that Liat go and buy herself something, despite the fact that the point of our visit was to be together with you in the hospital.

Your involvement in our lives was revealed in your true familiarity with each of us, and your true and honest interest in each of our lives. You knew well all our friends. Even my friends from my teenage years in high school admired you. You married off three of your daughters, and as one of those that went through the experience, I can honestly say that there was no greater honor. I know how happy and proud those moments made you. Your three grooms you embraced and welcomed warmly into the heart of our home. You adopted them and loved them as though sons of your own. With each grandson and granddaughter you built a special and personal bond and you always knew what was new with them.

Abba, You have so many things to be proud of. But I know that the thing that made you most proud was us- this strong and united tribe that you and Imma set up. The picture that I will never in my life forget was from just a few days ago- when we arrived in Dallas to be with you, all of the girls. You were lying down in the hospital bed- suddenly you saw us from the door of your room and you had a gigantic smile on your face, despite all of your physical pain. You wave to us hello excitedly and as we all enter the room- all the girls and Imma- we hold your hands and you smile happily, and brag to all of the nurses and doctors in the room about the magnificent family that you established. I know that at that moment, despite all of the difficulty, we were truly happy.

I thank you for so many things, Abba. Thank you more making Aliyah to this good and holy land, and raising us all here. I have told you that before. Thank you for being the model of a perfect couple with Imma for all of us. What an amazing relationship you had. I know that you did not have anything in the world as dear to you as Imma. How much you loved her. I have never seen such a strong love. Thank you, Abba, that because of your special relationship with Imma you formed together a wonderful family- a family that keeps growing larger and will continue to grow and make you very proud.

Abba, It makes me so sad to think of all the moments that you won’t be together with us, of those happy occasions for which you won’t be around, for the fact that you won’t be able to marry all of your daughters. It makes me sad to think of those grandchildren who won’t have the honor of knowing you. It makes me sad to think of Imma who grew together with you from such a young age, that we won’t be able to celebrate your 66th birthday next week, that we won’t be able to celebrate yours and Imma’s 40th wedding anniversary. And it saddens me to know that I won’t be able to just lift up the telephone and call you whenever I want, that I won’t be able to see you in the same way, to give and receive a hug as I so loved.

I know that you will always be with us wherever we go. You were always the light guiding our way and now we have to navigate without you. But I know that your confidence, your charisma, your determination, initiative, and decisiveness, will fill us and show us the way. Because it is from you- from your powerful personality- that we always drew and will continue to draw strength.

Hashem gave, and Hashem took away. And I simply thank God that he gave. That he gave me you. That he gave me such a wonderful father like you, and the privilege to grow up in such an amazing family. I only hope and pray that my own young family and all of our families will be as wonderful as the family in which we grew and were educated to yours and Imma’s merit.

Abba, The day after you left us, we heard that our cousin Gabby had sent her friend who worked at the Dallas hospital to visit you. We heard that she visited you once and promised to return. The next time she came to visit was some ten minutes after your soul had departed. She told us that she saw from your hospital room window a rainbow in the sky. She photographed the rainbow and sent it to us and said that she had never before seen a rainbow in the skies of Dallas.

Abba, Your presence in this world decorated our lives in so many colors and I know that your presence in the next world decorates the sky with all of the colors of the rainbow. And here is our proof.

Abba, The pain is great and the loss is tremendous. But our love for you and yours for us is so strong and powerful that I believe that because of it we will grow stronger, support one another, and that you will be there to guard and watch over us always. It’s hard for me to believe that these are my last words to you, for there is so much more to say.

Abba, We love you and thank you for everything and ask God to keep you as you kept us all of those wonderful years together. We love you Abba and always will

6.5.2010

כ”ב אייר תש”ע  

אבא,

אני יודעת שבטח היית רוצה שמישהי מהמשפחה הקרובה תגיד כמה דברים. אז החלטתי לנסות ולהידמות לך ולקחת השראה מהחוזק והעוצמה שלך ולהיות מספיק חזקה, למרות שאני יודעת שגם אם לא אצליח ויהיה לי קשה מדי, אתה תבין. המעמד הזה, לכבוד הוא לי.

אנסה לדבר כמוך, כמו שהיית רוצה: קצר, ענייני ומהלב.         

אני יודעת שתמיד אמרת שאם רגע נוראי שכזה יגיע, היית רוצה שידברו עליך לא כרב דוד פורמן, אלא כדוד איש המשפחה – האבא, סבא, אח, בן, דוד חבר קרוב ויקר לכולם שהיית וברור לי לגמרי למה כך רצית. מתחת לכל מעטפת הדברים המדהימים שעשית בחיים, היית בראש ובראשונה איש משפחה. לא משנה איפה היית, תמיד הבהרת לכולם, גם בעבודה, שהמשפחה שלך מעל הכל, בראש סדר העדיפויות.

אני מקווה שבמילים שאבטא כאן אוכל לתת לך מעט מן הכבוד המגיע לך בתחום זה. אני גם אסייג ואומר שאני יודעת שאין מילים בעולם היכולות לתאר את מה שהיית בשבילי, מה שהיית בשביל כולנו במשפחה. כמה אנחנו אוהבים, מעריכים ומעריצים אותך.

מאז ומתמיד ידעתי שיש לי אבא מושלם. ידעתי עמוק בפנים שלא היה שום סיכוי בעולם למצוא אבא טוב ממך. איזו קירבה הייתה לך עם כל אחת מאיתנו, איזה קשר מדהים ופתוח היה לך עם כל אחת מבנותיך בנפרד. איזו יכולת אקספרסיבית הייתה לך אתנו ואיך תמיד הבעת את רגשותיך כלפינו, כך שלא היה לנו צל של ספק כמה אהבת אותנו.

אני יודעת שהסיבה היחידה שאני איכשהו מסוגלת לדבר עכשיו, היא בזכות אותה יכולת התבטאות רגשית שהעברתם אתה ואמא אלינו.

אבא,

לא הייתה פעם אחת בחיי שהייתי זקוקה לך ופניתי אליך ולא היה לך זמן אלי. מעולם לא הרגשתי שיש משהו חשוב לך יותר ממני או מהמשפחה. וידעתי שתמיד, לא משנה מה יקרה, אם אתקע או אצטרך עזרה, אתה תמיד, אבל תמיד תהיה שם בכדי לעזור לי. היום כאמא בעצמי, אני יודעת שתחושת הבטחון הזו היא הדבר היקר והחשוב ביותר לילד ועל כך אבא, אני כל כך מודה לך.

הקשר המיוחד שהיה לך אתנו בנותיך, התבטא בדברים השונים שעשית אתנו. הקפדת לבלות זמן איכות עם כולנו ביחד. חופשות משפחתיות היו קודש קודשים אצלך, אך גם דאגת לבלות זמן איכות עם כל אחת בנפרד: נסיעה לדיסני-לנד, ארוחת צהרים ספונטנית בבית קפה או בחומוסיה באמצע היום, ביקור פתאומי אצלי בבית ביום שישי בבוקר כי סתם במקרה היית בשכונה, הם רק חלק מאלפי הדברים שעולים לי לראש כרגע.

הנדיבות והרצון שלך לתת לנו תמיד היו בראש מעייניך. גם כאשר היית בבית החולים ורק אלוהים יודע כמה סבלת, לא הפסקת לדבר על איך לאחר שתחלים תעזור לנו: לממן מעלית לבניין, לעזור לאורלי ולי לעשות ניתוח לייזר בעיניים ובדאלאס התעקשת שליאת תלך ותקנה לעצמה משהו, למרות שמטרת הביקור הייתה להיות יחד אתך בבית החולים.

המעורבות שלך בחיינו התבטאה בהיכרות האמיתית שלך את כל אחת מאיתנו וההתעניינות האמיתית והכנה שלך בחיי כל אחת. הכרת טוב כל אחד ואחת מהחברים שלנו. אפילו החברים שלי בגיל ההתבגרות בתיכון העריצו אותך.

שלוש מבנותיך חיתנת ובתור אחת שעברה את החוויה הזו, אומר בכנות שאין כבוד גדול מזה ואני יודעת כמה היית מאושר וגאה ברגעים אלה. את שלושת חתניך חיבקת והכנסת בחום לחיק ביתינו אימצת אותם ואהבת אותם כאילו היו בניך שלך. לכל נכד ונכדה נתת יחס אישי ומיוחד ותמיד ידעת מה חדש אתם.

אבא,

יש לך כל כך הרבה דברים להתגאות בהם. אך אני יודעת שהדבר שהיית גאה בו מכל היה אנחנו. השבט החזק והמאוחד שהתקמתם יחד אתה ואמא.

התמונה שבחיים לא אשכח, היא אותה תמונה מלפני כמה ימים ממש, שהגענו לדאלאס להיות אתך בימיך האחרונים כל הבנות. אתה שוכב במיטה בבית החולים, רואה אותנו מהדלת של חדרך וחיוך ענק על פניך, למרות כל הכאב הפיזי. אתה מנופף לנו לשלום בהתרגשות ואיך כולנו נכנסות לחדר, כל הבנות ואמא, מחזיקות לך ידיים ואתה מחייך, מאושר ומשוויץ לכל האחיות והרופאים הנמצאים בחדר במשפחתך שהקמת לתפארת. אני יודעת שברגע זה, על אף כל הקשיים, היינו כולנו מאושרים באמת.

על כל כך הרבה דברים אני מודה לך אבא.

תודה שעלית לארץ הטובה והקדושה הזו וגידלת את כולנו פה. זאת אמרתי לך גם בעבר.

תודה על מודל הזוגיות המושלם שהייתם אתה ואמא עבור כולנו. איזה קשר מדהים היה לכם. אני יודעת שלא היה לך דבר יקר יותר בעולם מאמא. כמה אהבת אותה. מימיי לא ראיתי אהבה כזו חזקה.

תודה לך אבא שבזכות הקשר המיוחד שלך עם אמא יצרתם יחד משפחה נפלאה, משפחה שהולכת ומתרחבת ועוד תגדל ותמשיך להביא לך גאווה וכבוד רב.

אבא,

כל כך עצוב לי על אותם רגעים שלא תהיה אתנו, על אותן שמחות בהן לא תהיה, על כך שלא תוכל לחתן את כל בנותיך. עצוב לי על אותם נכדים שלא יזכו להכיר אותך. עצוב לי על אמא שגדלה יחד אתך מגיל כל כך צעיר, על כך שלא נוכל לחגוג לך את הולדתך ה-66 בשבוע הבא ושלא נוכל לחגוג לך ולאמא 40 שנות נישואים, אלא רק 39. ועצובה לי פשוט הידיעה שלא אוכל להרים אליך טלפון מתי שארצה, שלא אוכל שוב לראותך באותה צורה או לתת ולקבל ממך חיבוק כמו שכל כך אהבתי.

אני יודעת שתמיד תהיה אתנו לאן שלא נלך. היית תמיד האור, המנתב לכולנו את הדרך ועכשיו עלינו לנתב דרך זו בלעדיך. אך אני יודעת כי בטחונך, הכריזמה שלך, הנחישות היוזמה וההחלטיות שתמיד הייתה לך, תמלא אותנו ותנחה לנו את הדרך. כי ממך, מאישיותך העוצמתית, תמיד שאבנו ונמשיך לשאוב את הכוחות.

ה’ נתן וה’ לקח. ואני פשוט מודה לקב”ה שנתן. שנתן לי אותך. שנתן לי אבא נפלא כמוך ונתן לי את הפריווילגיה לגדול במשפחה מדהימה שכזו. אני רק מאחלת ומתפללת כי המשפחה שלי הנמצאת בתהליכי הקמה והמשפחות של כולנו, תהיינה נפלאות כמו המשפחה בה אנו גדלנו וחונכנו בזכותך ובזכות אמא.

אבא,

יום לאחר שהלכת מאתנו, שמענו כי בת דודתנו גבי שלחה חברה שלה שעובדת בבית החולים בו היית לבקרך. שמענו שהיא ביקרה אותך פעם אחת והבטיחה לחזור. הפעם הבאה שהגיעה לבקרך, הייתה כעשר דקות לאחר שיצאה נשמתך. היא סיפרה כי ראתה מחלון חדרך קשת בשמים. היא צילמה את הקשת ושלחה לנו את התמונה וסיפרה כי מימיה לא ראתה קשת בשמים של דאלאס.

אבא,

הנוכחות שלך בעולם הזה קשטה את חיי כולנו בכל כך הרבה צבעים ואני יודעת שנוכחותך בעולם הבא מקשטת את השמים בכל צבעי הקשת. והרי לנו ההוכחה.

אבא,

הכאב גדול והאובדן ענק. אך האהבה שלנו אליך ושלך אלינו כל כך חזקה ועוצמתית שאני מאמינה שבזכותה אנו נתחזק, נתמוך אחד בשני ואתה תהיה שם לשמור ולהשגיח עלינו כתמיד.

קשה להאמין שאלו הן מילים אחרונות אליך ויש עוד כל כך הרבה לומר.

אבא,

אנחנו אוהבים אותך, מודים לך על הכל ומבקשים מהקב”ה שישמור עליך כמו שאתה שמרת עלינו כל השנים הנפלאות האלו יחד.

We love you Abba and always will

3 Responses to “Shira Forman’s Eulogy”


  1. 1 Robbie Solomon May 8, 2010 at 10:21 pm

    Shira,

    I and Helen are so sorry that we couldn’t be there to hug and comfort you and the family. We are so far away, but the pain is strong for us as well. Your words are beautiful and I can almost see your Abba smiling from the great beyond knowing what a good job he did in raising such magnificent daughters.

    Our love goes out to all of you and I hope soon to be able to be with your family again and visit David where he rests.

    Byron and Sammy both wanted me to pass on their sympathy. However brief the time they spent with your dad, he made a positive influence on their lives.

    Your friend,

    Robbie

  2. 2 Marilyn Jacobs Silberstein May 9, 2010 at 1:20 am

    Shira-
    I don’t know you, but I do. Your words are so poignant, I began crying halfway through. I knew your father long before you – as a friend, as a fellow high school student, as an important part of – as a fellow Belmont student said – the fabric of my life.

    As I know others have told you, your Abba was the class clown, the joy of our Confirmation class, as I remember him. But he was always the friend. Many years later, when he and I were in Cincinnati at the same time, he let me stay in his apartment for the summer while he was away. Just a small act of kindness.

    I am happy you spoke of him as your father, rather than as the bigger-than-life celebrity that he became. As a childhood friend, I always followed his involvements, but I saw him only at our last high school reunion. And, there, he was still David! Perhaps that was the best part of him.

    As a positive result of his illness and subsequent death, our old high school group has reunited in a very positive way to celebrate his life, his heritage, and the important role he played in our lives. We can’t possibly miss him the way you do, so I feel privileged to have seen him through your eyes. I know his memory will always be a blessing for you and your sisters, and his being will sustain you always.

  3. 3 karen forman May 13, 2010 at 9:32 pm

    Dearest Shira,
    I love you. Thank you for these beautiful words and images. I hold you and your family gently in my heart. all my love and light,
    Karen


Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s





Follow

Get every new post delivered to your Inbox.

%d bloggers like this: